לא טוב היות האדם לבדו
בימים קשים אלה, שבהם אנו מצויים להתבודד זה מזה ולהישאר לבד בבתים, צצה לפתע בחיי אריאלה, אישה תוססת, מוחצנת, פעלתנית ותמיד מוקפת אנשים, שניתקה מזמן כל קשר עמי לפני כ-10 שנים, צצה לפתע בחיי בכל אמצעי התקשורת האפשריים. בפעם האחרונה שדיברנו נהנתה מאוד מתפקידה החדש כסבתא שכאילו גילתה את העולם מחדש ואצה-רצה מנכד לנכד, שמחה על ההזדמנות לגדל עוד דור של ילדים. לאחר התחמקותה מכל קשר עמי, היה ברור כשמש שהיא מבקשת לדבר עמי משנאת המן ולא מאהבת מרדכי, מהבידוד הכפוי מילדיה ונכדיה ולא מאיזה פרץ געגועים אליי.
שכחו אותי בבית
חרדת נטישה בשלבים הראשונים להתפתחות ממלאת תפקיד הישרדותי בחיי התינוק, תפקיד העוזר לו להישאר קרוב לאמו וליהנות מהגנתה, כשאין לו כל ביטחון בשובה, כשהיא עוזבת אותו ולו לרגע קט. אני משער שבמצב הבידוד הכפוי החדש שנוצר, בעיקר בין בני הגיל השלישי, הנמנים על קבוצת סיכון, לילדיהם ונכדיהם, הספיקה אריאלה לשוחח עם חבריה וחברותיה הרבים ובלית ברירה, הגיעה לסוף הרשימה ונזכרה בי.
האם בימי הבידוד הכפוי אכן חזרנו להיות תינוקות בכל מה שקשור לפחד להיות לבד? כן ולא. מן הסתם יש הבדל מהותי בין בנות ובני הגיל השלישי שנסיבות החיים אילצו אותם לחיות לבד גם בימים כתיקונם לבין אלה שהיו מוקפים אנשים אחרים, בין אנשים מוחצנים המעדיפים לעשות הכול יחד עם הזולת לבין המופנמים שבחבורה המעדיפים לעשות דברים לבדם ואפילו ליהנות מכך, בין בעלי משפחות לבין חסרי משפחות ועוד ועוד.
הפחד להיות לבד כהפרעה נפשית
במדריך האבחון של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני מאופיינת חרדת נטישה ע"י מצוקה קשה וקבועה לאחר פרידה, דאגה לגבי אובדן דמויות התקשרות או פגיעה אפשרית בהם (כמו מחלה, אסונות או מוות), התרחקות מהבית, חרדה קשה וסירוב להיות לבד בבית או מחוצה לו, סיוטי לילה ותסמינים גופניים (למשל, כאבי ראש, כאבי בטן, בחילה והקאה). בתנאי הבידוד והסגר הכפויים, אין כמובן כל כוונה לטעון שהסובלים מחרדה בתנאים כפויים אלה סובלים מהפרעה נפשית, אם כי כמו בכל תופעה אנושית, קיימים הבדלים בין-אישיים, חלקם נפשיים וחלקם מצביים (כלומר, נובעים מתנאי החיים השונים בהם חיים אנשים שונים).
אז מה עושים?
ייעוץ פסיכולוגי
ראשית, חשוב לציין שלא כל פנייה לייעוץ פסיכולוגי היא תוצאה של הפרעה נפשית. יש מצבי לחץ מציאותיים וחיצוניים לחלוטין ודרכים פסיכולוגיות לשפר את איכות החיים ואף לעזור לאדם להתמודד עם מצבים אלה בעצמו. הטיפול הקצר והיעיל ביותר הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) הכולל דרכים להרגעה עצמית, חשיפה הדרגתית למצב המאיים ושינוי דפוסי חשיבה קטסטרופליים המגבירים את החרדה.
כשמדובר בילדים הפוחדים להישאר לבד, לתגובתם ההורים חשיבות מכרעת. היענות לכל בקשה, דרישה או בכי של הילד עלולה לחזק את החרדה ואף להנציח אותה, גם לאחר שנחזור לימים כתיקונם. לעומת זאת, חשיפה הדרגתית למצב הבידוד, עשויה לעזור לו לשאת את המצב הקשה ולמנוע את החמרתו – וגרוע מכך, את הנצחתו – כשנחזור לשגרה.
לשם כך, ברור שההורה צריך להיות מספיק רגוע מספיק בעצמו וכדי להגיע למצב כזה מומלץ להיעזר באיש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש. מחקרים מעידים חד-משמעית שהפרעות חרדה נוטות לעבור מהורים לילדים ע"י למידה – ולא ע"י גורמים גנטיים.
טיפול תרופתי
טיפול תרופתי נגד בדידות עלול להישמע ציני, במקרים רבים רמת החרדה גבוהה כל כך שאין היא מאפשרת היענות לטיפול הפסיכולוגי. בחלקים רבים של הציבור, גם המשכילים והנאורים ביותר, טיפול תרופתי מעורר דעות קדומות קשות, שלא בצדק. אחת החרדות השכיחות ביותר שאני נתקל בהן היא אם הטיפול הוא "לכל החיים". מקורו של החשש בחשיבה קוטבית ("או הכול או לא כלום", "שחור או לבן") לרצף של גווני ביניים.
שניתן להגמיש ע"י ניסיון להפוך את החשיבה הקוטבית לרצף של גווני הביניים שבין שחור ולבן. באופן גס, ניתן לחלק את תרופות ההרגעה לשתיים:
- בנזודיאזפינים (למשל, אסיוול, קלונקס, ואבן) המשפיעות באופן נקודתי למספר שעות. בתרופות אלו מומלץ להשתמש לפי הצורך עד שבועיים. מעבר לכך קיימת סכנה לפיתוח סבילות (מינונים הולכים וגדלים שאינם עוזרים).
- תרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין, נוראפניפרין ודופמין במוח (SSRI/SNRI, כמו ציפרלקס השכיח ביותר בשימוש, אפקסור/וייפקס, פרוזק/פריזמה). אם מצב הלחץ ממושך מומלץ להתמיד בטיפול מספר חודשים, אך בהחלט לא "לכל החיים".
שני סוגי התרופות ניתנות לא רק ע"י פסיכיאטרים אלא גם ע"י רופאי המשפחה.
טיפול קבוצתי וקבוצות תמיכה
כיום ניתן להשתמש בשלל אמצעים וירטואליים כמו פורומים ושיחות קבוצתיות, שניתן להירשם אליהן. ההרשמה נועדה למנוע התערבות של גולשים זרים ומפריעים הפוגעים בפרטיות ובסודיות אשר המנחה יכול לחסום את השתתפותם בכל רגע נתון. טיפול זה תמיכה של כמה אנשים הנמצאים באותו מצב. גם אם שני חברים סובלים מאותה בעיה, קיימת סכנה שיגבירו זה את חרדתו של זה, כמאמר המשורר "ייאוש אחד פגש ייאוש שני". חשוב שמנחה הקבוצה יהיה איש מקצוע מוסמך שייטיב לאזן בין תמיכה רגשית לסמכותיות הכוללת ויסות בין המשתתפים ומתן מידע רפואי.
ייאוש אחד פגש ייאוש
שאל אותו איך הוא מרגיש
ענה ייאוש בקול כבוש
אני אדישמילים: מאיר אגסי
לחן: מתי כספי
הסחות דעת
בימי פריחתה של הפסיכואנליזה, נחשבה הדחקה למנגנון הגנה שהוא על גבול ה"חטא". ואולם, שורה ארוכה של מחקרים מעמיקים שערכה פרופ' סוזן נולן-הוקסמה מאוניברסיטת ייל מסתבר ש"חפירה" (rumination) מגבירה דיכאון ומונעת פתרונות בונים. את ספרה העממי בנושא, "נשים שחושבות יותר מדי" היא מסיימת בשורה של הצעות להסחת דעת כדי למנוע הישאבות למצב הקשה. יש המוצאים בפעילויות פנאי קלות, כמו בתכנית בידור בטלוויזיה הסחת דעת ויש המוצאים אותה בפעילויות הדורשות ריכוז רב. מציאת שביל הזהב בין אוורור הרגשות בקבוצת תמיכה להסחת דעת היא אתגר לא פשוט המחייב ניווט וויסות. מותר גם מותר לקחת פסקי זמן ממבול החדשות הקטסטרופליות החוזרות ונשנות.
מאמרים נוספים בנושא: