טיפול וייעוץ פסיכולוגי | פרופ' גידי רובינשטיין | תל-אביב
פרופ' גידי רובינשטיין - פסיכותרפיה
רח' סוטין 14, תל-אביב
טלפון 03-6969697 (לתיאום פגישה)
[email protected]
ערוץ היוטיוב הרשמי של
פרופ' גידי רובינשטיין
פורום ייעוץ פורום ייעוץ
  • דף הבית
  • אודות
  • שאלות שכיחות
  • דיכאון
  • חרדה ו-OCD
  • יחסים
  • טיפול
  • זהות מינית
  • כתבות ברשת
  • ראיונות
  • צור קשר
  • דף הבית
  • אודות
  • שאלות שכיחות
  • דיכאון
  • חרדה ו-OCD
  • יחסים
  • טיפול
  • זהות מינית
  • כתבות ברשת
  • ראיונות
  • צור קשר
הסליחה: בין הדת לפסיכולוגיה
ראשי » דיכאון » הסליחה: בין הדת לפסיכולוגיה

הסליחה: בין הדת לפסיכולוגיה

הכעס על מי שפגע בנו


מדי שנה קם חלק מהציבור עם שחר לבקש סליחה מבורא עולם ומאנשים שפגענו בהם. התייחסות לסליחה קיימת בכל הדתות. בספר ויקרא (ט"ז ל') כתוב על יום כיפור: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה'". כלומר, ביום הזה מכפר ה' רק על חטאים שבין האדם למקום אך לא על יחסים שבינינו לבין זולתנו. אפילו הקנטה קלה נחשבת פגיעה לכל דבר. בקשת המחילה מתחילה בזה שהפוגע מבין ומפנים שהוא פגע במישהו אחר ועליו להתנצל בפניו ולתקן את היחסים ביניהם. ואם כן, הוא צריך לגשת לנפגע בהכנעה, עם רצון כן לפייס ולרצות אותו.

כדי להראות רצינות, צריך לבקש את הסליחה במעמד שלושה אנשים נוספים. אם הדבר לא כרוך בבושה מצדו של הנפגע, הפוגע צריך לפרט ולספר מה בדיוק הוא עשה. אם מישהו יחזיק בלב כעס או טינה כלפי מישהו, יוכל השטן לעמוד ולקטרג על עם ישראל, ולומר לה': "ראה, בינם לבין עצמם הם לא מסוגלים לסלוח אחד לשני, אז גם אתה אל תסלח להם! אבל כשכולם מוחלים בלב שלם ומשלימים אחד עם השני באהבה, פיו של השטן נסתם. חייב הוא להודות שבני ישראל זכים ונקיים מכל אשמה. או אז ה' בוודאי סולח על כל העבירות (טור, אורח חיים, סימן תרו. מדרש פרקי דרבי אליעזר, מ"ו).


כפי שנראה בהמשך, כפי שנראה, הדגש בפסיכולוגיה של הסליחה הוא דווקא על הטינה שהוזכרה לעיל. כלומר, על הנזק שנגרם לאדם שנפגע ואין בו חמלה לסלוח למי שפגע בו. במונחים עממיים יותר יש שיגידו שחשוב לו יותר להיות צודק מאשר חכם, או לשמור על עמדת הקורבן. 

היחס לסליחה ביהדות: "עין תחת עין […]?

מהנאמר לעיל עולה שאם פגע אדם בזולתו אך הביעה חרטה כנה כלפי הנפגע וניסה לכפר על אי-הצדק ולתקנו, קיימת חובה דתית על הנפגע לסלוח ולהתפייס. זאת כל עוד ביקש הפוגע את סליחתו בתנאים מחמירים, תוך הבעת חרטה ובנוכחות עדים. בספר עמוס א' י"א אנו עדים להדדיות שבתהליך הסליחה והמחילה. באופן שנראה אולי מפתיע חלה גם על הנפגע חובה מוסרית למחול ולסלוח לפוגע שביקש את הסליחה. כפי שנראה בהמשך רעיון זה עולה בקנה אחד עם עקרונות הפסיכולוגיה של הסליחה:


"לפי שאסור לאדם שיהיה אכזרי ולא יתפייס, אלא יהיה נוח לְרׇצוֹת וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלבב שלם ובנפש חפצה; ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא ייקום וייטור. וזה דרכים של זרע ישראל, וליבם הנכון […]"


אולם אם הפוגע אינו מביע חרטה, אין כל חובה לסלוח. זאת כיוון שהיהדות מתמקדת באחריות האישית של החוטא. זוהי אחריותו של החוטא להכיר בחטאו ולבקש מחילה מאלה שבהם פגע (משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה, פרק ב', י'). בניגוד למוסר הנוצרי, ביהדות לא שמורה לאדם הזכות לקבל מחילה מן האל על עוולות שעולל לזולת, אלא רק על עבירות שבין אדם למקום. זאת ועוד: ביהדות שמורה לאדם הזכות לסלוח, גם אם הפוגע לא ביקש ממנו מחילה (משנה תורה לרמב"ם, הלכות דעות, ו', ט').


עם זאת, יש לזכור את מוטיב הנקמה הבא לידי ביטוי בהתייחסות התורה למכה את חברו ונתן בו מום או גרם לו חבורה, עליו כתוב בתורה: "ואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש, עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד […] חבורה תחת חבורה (שמות כ"א, כ"ג-כ"ד) "[…] ואיש כי ייתן מום בעימות כאשר עשה כן יעשה לו, שבר תחת שבר, עין תחת  עין […]" (ויקרא כ"ד, י"ט-כ').


המוסר הנוצרי: "הגשת הלחי השנייה"?

למי שמתעקש ליישם את התפיסה הקוטבית בין היהדות לנצרות ולשפוך שמן על שפיכות הדמים שגרמו המלחמות בין הדתות, קל לאמץ את הגישה הנקמנית לכאורה של "עין תחת עין", מצד אחד ואת הגישה הנוצרית הקורבנית לכאורה של הגשת הלחי השנייה, מצד שני. לא מעטים היהודים הסבורים שהגשת הלחי השנייה מאפיינת את הנצרות. במאמר פרי עטו של יוחנן אליחי, עומד המחבר על נטיית הציבור הישראלי לצטט את הביטוי להפנות את הלחי השנייה כרעיון נוצרי מובהק המעודד את אי-הצדק והאלימות. אליחי, מחלוצי הקהילה הקתולית הדוברת עברית בישראל, מצביע על ההגזמה והסכנה שבתפיסה זו, לפיה מצדדת היהדות בצדק ונלחמת ברוע.

פרט למוטיב הנקמה שהוזכר בפסקה האחרונה לעיל, נחשבת הסליחה חובה מוסרית גם בנצרות. בניגוד להפרדה הקיימת ביהדות בין הסליחה שבין אדם למקום לזו שבין אדם לחברו, מהווה האל בנצרות האל מקור למחילה. מחילה זו מתאפשרת  הודות לסבלו  של ישו המשמשת לנוצרים מופת להבעת חרטה. בתגובה לסליחת האל, מהנוצרים  ללמוד כיצד לסלוח לאחרים. יש הטוענים כי הסליחה לאחר היא תנאי הכרחי לקבלת מחילה. בסוף תפילת האדון רומז ישו כי אם לא נסלח אף לא ימחלו לנו. האדם שחטאו נמחל לו אינו משוחרר מהחובה לפצות את הנפגע. 

בנצרות הקתולית ובנצרות האורתודוקסית, כמו גם בכנסייה האנגליקנית, ניתנת סליחתו של האל על ידי הכנסייה באמצעות טקסים שעורכים הכמרים. אלה הם טקסי וידוי על חטאים. בניגוד לתפיסה היהודית לגבי ההבדל בין חטאי האדם כלפי האל לעומת עוולות שבין אדם לחברו, סליחת הזולת אינה נדרשת וסליחת הכומר המייצג את הכנסייה מכפרת על חטאי האדם הן כלפי האל והן כלפי אנשים אחרים. בנצרות הפרוטסטנטית מקובל שהמאמין מקבל מחילה על חטאיו באופן ישיר יותר באמצעות הבעת חרטה לאל והמאמין משלים את המחילה בכך שהוא סולח לאחרים. 

התפיסה הבודהיסטית: בין הדת לפסיכולוגיה

על רקע התוצאות המוגבלות של הפסיכותרפיה הקונבנציונלית והמודעות ההולכת וגוברת ללחצי של החברה המערבית ההישגית והתחרותית, אנו עדים בשנים האחרונות  לאימוצן של תפיסות פילוסופיות וטכניקות מן המזרח על ידי גישות טיפוליות שונות בפסיכותרפיה. זאת גם כשמדובר בגישות הנחשבות מנוגדות זו לזו (למשל, טיפול פסיכודינמי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).  בגלל הדגש החזק המוקדש לחמלה בבודהיזם ולהשפעותיו על הגישות הטיפוליות המערביות השונות, ראיתי לנכון למקמו בין התפיסה הדתית לתפיסה הפסיכולוגית את היחס לסליחה.

השקפת העולם הדתית והפילוסופית הבודהיסטיות תופסות את הסליחה אמצעי מניעה של רגשות שליליים שעלולים לגרום מעשה הבא למנוע רגשות מזיקים מלגרום כֶּאֹוס שעלול לחבל ברווחתו הנפשית של האדם. רגשות אלה, יחד עם טינה ויצר הרע, עלולות להשפיע קשות ולאורך זמן על הקׇארְמׇה במקום לפתח ולטפח רגשות חיוביים.

בתפיסות מן המזרח ממלאת הקׇארְמׇה מעגל שלם של סיבתיות. מעגל זה כולל את מעשיו של האדם בעבר, בהווה ובעתיד. מוטיב עיקרי בתפיסה זו הוא שכוונותיו של האדם ופעולותיו מהוות סיבה המשפיעה על עתידו. לפי עיקרון זה, פעולות מיטיבות תגרומנה לו אושר בעתיד וכוונות ופעולות זדוניות ישפיעו לרעה על עתידו. לכן, אל לנו לבקש נקמה כי אם סליחה, מחילה וחמלה באשר לא המזל, המקרה או הגורל אחראים לייסורינו בעתיד כי אם כוונותינו ומעשינו הרעים כלפי הזולת.

הדת הבודהיסטית שואפת לגאולת האדם מתקוות שווא וממצוקה. זאת באמצעות מדיטציה המתמקדת בשחרור האדם מאשליות ומסבל באמצעות מדיטציה, שפירושה אימון נפשי הגעה למצבי תודעה שלווים, בהירים ומאוזנים. מטרתה לעזור בהקלת מצבי לחץ, מתח, חרדה, דיכאון וזעם, אפילו לתמיד. לפי תפיסה זו, היעדר היכולת לסלוח מנציח את סבלנו. מעניין לשים לב שבעוד היהדות מדגישה את בקשת הסליחה, הדגש בתפיסה הבודהיסטית הוא על היכולת לסלוח. ליכולת זו, כפי שנראה, תפקיד מרכזי לא רק בפסיכולוגיה של הסליחה, אלא אף בהשלכותיה הבריאותיות.

התפיסה הפסיכואנליטית

המתח בין הדת לפסיכולוגיה

בין הדת בכלל לבין הפסיכולוגיה בכלל, והפסיכואנליזה בפרט, קיים מתח שנמשך כמעט לכל אורך ההיסטוריה. זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, היה אתאיסט שכפר בגלוי, וגם בז לאמונה הדתית באשר היא, באופן גלוי. שלושה מכתביו העיקריים – לסוגית השקפת העולם, עתידה של אשליה ותרבות בלא נחת – דנים במתח זה. בין שתי מלחמות העולם העלה פרויד את האכזבה הניכרת מהישגי הדת. זו התקופה שבה פיתח את השקפתו אודות יצר ההרס והמוות (Thanatos), מצד אחד ויצר החיים (Eros), מצד שני. פרויד ראה בדת אשליה שיש להיזהר מפניה. זאת בדומה להגדרתו של קארל מרקס את הדת כאוֹפְּיוּם להמונים שנועד לטשטש את האינטרסים המנוגדים בין המעמדות.

במׇסׇה מרכזית מרכזית לא פחות בנושא, פעולות כפייתיות וטקסטים דתיים הוא דן לראשונה בהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD). בחיבור זה הוא גוזר גזירה שווה בין הפעולות הכפייתיות של האדם האובססיבי-קומפולסיבי טקסים כפייתיים לכל דבר ועניין אשר מוסדו על ידי הדת. הטקסים הדתיים הם אלה הם בעיניו מצוות קולקטיביות שיצרה הדת, בדומה לפעולות הכפייתיות של האדם הטורדני-כפייתי הפרטי הלוקה ב-OCD. לימים, מאז ועד היום, אנו עדים לאחוז הגבוה לאין שיעור של OCD במגזרים הדתיים באוכלוסייה יחסית לשיעורי ההפרעה במגזר הדתי. זאת ללא קשר להבדלים בין הדתות השונות.

בין הדחפים למצפון

הטיפול הפסיכודינמי נשען על המודל הַמִבְנִי של האישיוּת עפ"י פרויד. במודל זה מחולקת האישיות לשלושה חלקים: הסתמי (id), החלק הבלתי-מודע של האישיוּת שבו שוכנים דחפי המין והתוקפנות; האני העליון (super-ego), שבו נמצאים ערכי המוסר (המצפון) והאני (ego).


האני העליון הוא למעשה המקבילה של תפיסת המוסר הדתית, אלא שבפסיכואנליזה מוסר זה הוא חלק מאישיות האינדיבידואלית של האדם.


תפקידו של האני כפול. מצד אחד, עליו לתווך בין דחפי הַסְתׇּמִי למגבלות המציאות (איזה דחפים ניתן לממש לפי הנורמות התרבותיות?). מצד שני, עליו לגשר בין דחפים אלה לצווי האני העליון (האיסורים המוסריים).

מטרת הטיפול הפסיכודינמי באנשים הסובלים מקונפליקטים תוך-נפשיים המתבטאים לרוב בחרדה ובדיכאון היא להעלות את הדחפים והמשאלות הבלתי-מודעות אל המודע ולתת לגיטימציה לבטא כעסים כלפי שפגע בנו. הנחת היסוד היא שהתסמינים הנוירוטיים הללו התפתחו כתוצאה מאני עליון נוקשה ומעניש שמטרת הטיפול היא להגמישו ולרככו. במונחים של "הימים הנוראים", אולי להפוך את האדם מסוגל לסלוח לעצמו ולזולתו. דחפי המין והתוקפנות נתפסים גם הם כלגיטימיים.

יוצאת מכלל זה ההתייחסות הטיפולית לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. במקרים אלה הגשת תלונה נגד הפוגע, הבאתו למשפט והענשתו נחשבת חלק מהתהליך הטיפולי. הנפגע חסר האונים מתמלא כוח מכך שהוא יכול להשיב מלחמה שערה באמצעים לגיטימיים שהעמידה לרשותו החברה.

הטיפול הפסיכודינמי מאפשר גם לגיטימציה למטופל לבטא כעס וביקורת כלפי היחס ההורי. ואכן, מטיפולי בצעירים מסורתיים שגדלו במשפחות שמרניות קשה מאוד להביא את המטופל לידי כך. הַדִיבֵּר כבד את אביך ואת אמך הוא גרסה דינקותא שהופנמה בשלב מוקדם בחיים וההשפעה המשחררת של הטיפול והמטפל חזקה ממנה. קונפליקט זה בא לביטוי במלוא חריפותו כאשר המטופלת או המטופל הם נפגעות ונפגעי תקיפה מינית של אחד ההורים (או קרוב משפחה אחר).

הפסיכולוגיה של הסליחה

החל משנות ה-80 של המאה ה-20 הסבו חוקרי פסיכולוגיה רבים  את תשומת הלב לתופעת הסליחה. זאת כתהליך המערב הן את הסולח והן את הנסלח.  כפי שראינו בתחילת המאמר, לפני תקופה זו שלטו הפילוסופיות הדתיות השונות על תהליך זה. בצד היעדר הסכמה גורפת בדבר ההגדרה הפסיכולוגית של התופעה, הולכת ומסתמנת הכרה בתהליך זה מבחינה פסיכולוגית ורבים המודלים שפותחו במטרה לתארו.

פרופ' רוברט אנרייט מאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון, אבי המחקר הפסיכולוגי בתחום ומייסד המכון הבינלאומי לחקר הסליחה הוביל מחקרים פסיכולוגיים רבים בתחום ופיתח מודל בן לא פחות מ-20 שלבים בתהליך הסליחה. בין ספריו ומאמריו הרבים, בולט הבלוג שכתב בגובה העיניים, חיי הסליחה, על תרומת הסליחה לבריאות הפרט, המשפחה והקהילה.

השפעות מן המזרח על הפסיכולוגיה המערבית

ממחקר אחר שנערך בשנת 2013 הציעו החוקרים שקְשיבוּת (Mindfulness) מילאה תפקיד מרכזי בתהליך הסליחה והשיפור הבריאותי שנבע ממנה. קשיבות היא שיטת מדיטציה מן המזרח שאומצה על ידי מספר גישות טיפוליות מערביות קונבנציונליות, הממקדת את תשומת הלב בצורה בלתי-שיפוטית ומכבדת להתנסויות המתרחשות כאן ועכשיו. לסלחנות הזולת, כך מסיקים החוקרים, השפעה חיובית על בריאות הגוף, אך זאת רק כשהיא מלווה בקשיבות.

במחקר שנערך בשנת 2005 נמצא שיכולתו של האדם לסלוח לעצמו ממלאת תפקיד חשוב בקבלה עצמית ובבריאות הנפש בשלבים מתקדמים יותר בחיים. מנגד, חוסר יכולת של אנשים לסלוח לעצמם עלול לפגוע בבריאות הנפש. עבור אנשים קשישים מסוימים, כרוכה הסליחה העצמית בהתבוננות על עבירות כדי להימנע מחזרה על מעשי עוולה. אנשים הנוטים לכך מבקשים ללמוד מעבירות אלה על מנת לשפר את מעשיהם בעתיד. כשהם מצליחים ללמוד מכך, הם עשויים לחוש שיפור בבריאותם הנפשית.

כעבור עשור נוסף נערך מחקר שביקש לבדוק כיצד יכולה סליחה עצמית להפחית רגשי אשמה ובושה הקשורים במיניות-יתר בקרב 187 משתתפים. תוצאותיו מצביעות על כך שהתנהגות מינית מופרזת עלולה להשפיע לרעה על האדם ולגרום לו לחוש לחץ ובעיות אחרות בחיים. סליחה עצמית, מסתבר, עשויה להיות מרכיב שעשוי לעזור לאנשים להפחית את התנהגותם המינית המופרזת והשלילית שעלולה לעורר בעיות. מיניות-יתר מוגדרת כעלייה קיצונית שכיחה או פתאומית בדחף או בתשוקה לפעילות מינית כתוצאה מגורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים. יש לציין, עם זאת, שהשאלה האם התופעה צריכה להיכלל במדריך ההפרעות הנפשיות שנויה במחלוקת.

 

במחקר על סלחנות, שביעות רצון מחיי הנישואין ולחץ נמצא קשר חיובי בין היכולת לסלוח לזולת לבריאות גופנית טובה, ללא קשר לשביעות הרצון של המשתתפים מחיי הנישואין שלהם.

עוד עולה מהעדויות המחקריות שסליחה עצמית ודחיינות עשויות להיות קשורות זו לזו. סליחה עצמית מאפשרת לאדם להתגבר היחס השלילי הנלווה כלפי דחיינות. מחקר שפורסם  בשנת 2010 בכתב העת  Personality and Individual Differences כלל 119 סטודנטים משנה א' באחת האוניברסיטאות שמילאו שאלונים שבדקו דחיינות וסליחה עצמית מיד לפני בחינות כל אחד מהסמסטרים בקורס מבוא לפסיכולוגיה. מהתוצאות עולה שבקרב סטודנטים שדיווחו על רמות גבוהות של סליחה עצמית כלפי דחיינות בלימודים לבחינות הסמסטר הראשון, פחתה רמת הדחיינות בהתכוננות לבחינות הסמסטר השני. תהליך למידת הסליחה העצמית על דחיינות יכול להיות חיובי, משום שהוא יכול לשפר את הערכתו העצמית ובכך את בריאות הנפש שלו. סליחה עצמית כזו על דחיינות עשויה גם להפחית את הדחיינות. קשר זה הושפע על ידי רגשות שליליים כגון סליחה עצמית מוגברת שאפשרה ירידה באותם רגשות שליליים. 

ההיבטים הבריאותיים של הסליחה 

וורתינגטון, טוסינט וויליאמס, שלושה חוקרים מובילים בתחום הפסיכולוגיה של הסליחה, יצאו בשנת 2017 בהצהרה על העדות המחקרית המשכנעת באשר להשפעות הסליחה על בריאות הנפש וכתבו מדריך לעזרה עצמית הנושא את הכותרת סליחה ובריאות: עדות מדעית ותיאוריות המקשרות בין סליחה לבריאות טובה יותר (Forgiveness and Health: Scientific Evidence fna Theoris Relating to Better Health). הספר מפרט את התועלת הרבה העולה מתוצאות המחקרים הפסיכולוגיים על הסליחה לגבי בריאות הנפש והגוף. המחברים טוענים שהפחתת הלחץ עשויה להיות הגורם העיקרי המקשר בין סליחה ורווחה נפשית. רמות הלחץ והמצוקה אף ירדו ככל שרמת הסליחה עלתה והניבה ירידה בתסמינים של הפרעות נפשיות. הקשר בין סליחה ובריאות הגוף זוכה להתייחסות מחקרית הולכת וגוברת. לפי חלק מהמחקרים, קשר כזה אינו קיים כלל ועיקר. מנגד, מחקרים אחרים מצביעים על קשר חיובי בין שתי התופעות.

מחקרים אלה זכו לביקורת על ההשפעות הישירות המיטיבות של היכולת לסלוח והנזק הבריאותי הנגרם כתוצאה מנטירת טינה. עיקרה של ביקורת זו הוא שהשפעות אלו הן עקיפות ועוברות דרך תהליכים פסיכולוגיים ואישיותיים המאפשרים לאדם לסלוח או לחילופין אינם מאפשרים זאת וגורמים לו לנטור טינה.

לסיכום, במקרים של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית יכול להיות ערך טיפולי להגשת תלונה במשטרה, בהליך המשפטי ובעימות עם העבריין. הדבר עשוי בהחלט לתרום למאבק בתחושת חוסר האונים שלהם. במקרים אחרים, מצביעים המחקרים על כך שלנטירת טינה וחוסר יכולת לסלוח יש מחיר נפשי ובריאותי יקר. 

 

מאמרים נוספים בנושא:
  • פסיכולוגיה חיובית
  • מדור יחסים
  • מדור טיפול
  • כמה זה עולה לנו? מחיר השייכות

 

שיתוף
  • Facebook
  • Google
  • הדפסה
  • אימייל
  • Twitter
  • LinkedIn
פסיכולוגיה של הסליחה פסיכותרפיה תל-אביב חמלה בודהיזם פיתוח היכולת לסלוח בטיפול פסיכולוגי קשה להשגה
« הקודם
הבא »
מאמר החודש
  • הגיקים: קווים לדמותם של מתכנתים
  • הפרעות נפשיות בקרב סטודנטים לרפואה
חדשות האתר
  • הפרעות נפשיות וקוגניטיביות ומחקרי מוח
  • תלותיות | למה אני זקוק לעזרת הזולת ואיך לטפל בכך? | פרופ' גידי רובינשטיין |
  • מפחד קהל עד פחד מדייטים: הטיפול בחרדה חברתית
  • מחלות פסיכוסומטיות: נפש כואבת בגוף כואב
  • נחמדות יתר (פליזריות) – בין נתינה לפראייריות
  • הטיות קוגניטיביות שליליות בדיכאון ובחרדה והטיפול הקוגניטיבי בהן
  • הטיפול בחרדת החמצה (Fear of Missing Opportunities, FOMO)
  • הפרעות נפשיות בקרב סטודנטים לרפואה
  • טיפים התנהגותיים להתמודדות עם הפרעת קשב
  • קשה להשגה: הרס עצמי או חיזור מאתגר?
  • פיתוח היכולת לסלוח בטיפול פסיכולוגי
  • טיפול תרופתי ופסיכולוגי בדיכאון וחרדה: שילוב מנצח?
  • קשיים במציאת זוגיות
  • הטיפול בהפרעת חרדה מוכללת
  • טיפול פסיכולוגי ומנגנוני הגנה
  • האם מנגנוני ההגנה באמת מגנים עלינו?
  • הפעלה התנהגותית לטיפול בדיכאון וחרדה
  • חרדת בריאות בעידן הקורונה
  • הקורונה – נגיף הבדידות
  • עצרי, מניאק לפנייך
  • התעמרות בעבודה: סימביוזה בין הפוגע לנפגע
  • אולי אנחנו באמת לא מתאימים?
  • קווים מנחים לטיפול ב-OCD
  • תוכנה לטיפול פסיכולוגי?
  • הפרעות חרדה: הכול נשאר במשפחה
  • הגיקים: קווים לדמותם של מתכנתים
  • הטיפול בהפרעת אישיות טורדנית-כפייתית
  • כשחרדה פוגשת דיכאון
  • התאהבות: הפסיכולוגיה החברתית והפסיכולוגיה הקלינית
  • "ככה כך ולא אחרת…": על הפרעות כפייתיות
  • תאוות הניקיון: הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD)
  • טיפול פסיכולוגי למי?
  • בחירת בני-זוג לחיים
  • כמה זה עולה לנו? מחיר השייכות
  • מה לעשות? עצות בטיפול פסיכולוגי
  • הפרעה טורדנית-כפייתית ביחסים (ROCD): לבטים באשר לבן הזוג המתאים
  • האם פסימיות היא בהכרח סימפטום של דיכאון?
  • איזה דיכאון? סוגי דיכאון והטיפול בהם
  • הסליחה: בין הדת לפסיכולוגיה
  • הנפש והרפש: טיפול נפשי וחיטוט עצמי
  • היפה והחנון: הפסיכולוגיה של המופנמות
  • הרהורים נוגים: על דיבורים ומעשים בהתמודדות עם דיכאון
  • איידספוביה
  • בגנות ובזכות הפסיכותרפיה: מיתוסים ומציאות
  • מדוע היכרות מעוררת בוז? – Why Familiarity Breeds Contempt
  • לא לא כל-כך יפה ולא בת 16: על הסיכונים הפסיכולוגיים בניתוחים פלסטיים
  • חרב פיפיות ושמה פרפקציוניזם
  • טיפול בחוזקות: חיזוק היתרונות במקום תיקון החסרונות
  • על מסיכות שלנו: העמדת פנים בחיי היום-יום
  • "לבד על הגג – שבתות וחגים…"
  • טיפול בנעלי בית: ייעוץ פסיכולוגי מקוון
  • מעבדות לחירות: על חופש בחירה, אחריות ובדידות
  • היש צוהלת ושמחה כמוני מסכה? – מבט שני
  • דיכאון אצל גברים: מאצ'ו הולך לאיבוד
  • פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות נפשיות: הצד האפל של ההצטיינות
  • גיל המעבר של הגבר (אנדופאוזה)
  • "גלולות האושר" / אשרת קוטלר
  • פסימיזם, אופטימיזם וריאליזם: כוחה החיובי של חשיבה שלילית
  • פסיכותרפיה מהי?
  • אלו גישות קיימות בפסיכותרפיה?
  • למי מתאימות הגישות הטיפוליות השונות?
  • כיצד לבחור מטפל?
  • מי אתה, המטפל?
  • מהי "התנגדות" לטיפול?
  • האם הכול נשאר ביני ובין המטפל?
  • טיפול פסיכולוגי – השירות הציבורי או השוק הפרטי?
  • האם אני זקוק לטיפול תרופתי?
  • האם אני בדיכאון?
מאמרים אחרונים

הפרעות נפשיות וקוגניטיביות ומחקרי מוח

תלותיות | למה אני זקוק לעזרת הזולת ואיך לטפל בכך? | פרופ' גידי רובינשטיין |

מפחד קהל עד פחד מדייטים: הטיפול בחרדה חברתית

נחמדות יתר (פליזריות) – בין נתינה לפראייריות

הטיות קוגניטיביות שליליות בדיכאון ובחרדה והטיפול הקוגניטיבי בהן

תלותיות | למה אני זקוק לעזרת הזולת ואיך לטפל בכך? | פרופ' גידי רובינשטיין |

מפחד קהל עד פחד מדייטים: הטיפול בחרדה חברתית

מחלות פסיכוסומטיות: נפש כואבת בגוף כואב

נחמדות יתר (פליזריות) – בין נתינה לפראייריות

הטיפול בחרדת החמצה (Fear of Missing Opportunities, FOMO)

תלותיות | למה אני זקוק לעזרת הזולת ואיך לטפל בכך? | פרופ' גידי רובינשטיין |

מפחד קהל עד פחד מדייטים: הטיפול בחרדה חברתית

נחמדות יתר (פליזריות) – בין נתינה לפראייריות

קשה להשגה: הרס עצמי או חיזור מאתגר?

קשיים במציאת זוגיות

נושאים נוספים
  • דיכאון
  • טיפול
  • יחסים
  • חרדה ו-OCD
  • שאלות שכיחות

פרופ' גידי רובינשטיין

טל'   03-6969697   -   [email protected]   (לתיאום פגישה)

לייעוץ ראשוני (ללא תשלום) - ניתן לפנות לפורום כאן

גלילה לראש העמוד
loading ביטול
ההודעה לא נשלחה - יש לבדוק את כתובת האימייל שוב!
בדיקת אימייל נכשלה, יש לנסות שוב
מצטערים, האתר שלך אינו מאפשר שיתוף תוכן באמצעות האימייל
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

התאמת תצוגה

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס