הקורונה: קרקע פורייה להיפוכונדרייה
מי בעלה ומשוכנע שחלה בקורונה. הוא ביקר שלוש פעמים אצל רופאת המשפחה שהבטיחה לו שאין זו קורונה, אך נכנעה ללחציו והפנתה אותו לבדיקת קורונה. התוצאה הייתה שלילית. בטוח שמדובר בטעות, ביקש בדיקה חוזרת. הוא אף התייצב ללא הודעה מוקדמת במרפאתו של מומחה למחלות זיהומיות. גם המומחה וגם רופאת המשפחה הפנו אותו לפסיכיאטר ו/או לפסיכולוג. משוכנע בכך שהוא חולה בקורונה סירב לפנות ואף נפגע מההפניה.
"שפעת" תקשורתית
- · חום
- · שיעול
- · קשיי או קוצר נשימה
- · שינוי בחוש הטעם או הריח
חום ושיעול היו מנת חלקם של כולנו, כך שאפשר להירגע ולהקשיב לדבריו של פרופ' יורם (שפעת) לס. גם קוצר נשימה אינו זר למי שחצה גיל מסוים, משתמש במעלית במקום לעלות במדרגות ומשלם ממיטב כספו על מנוי למכון כושר יוקרתי שאותו הוא כלל לא מנצל. ומי מאיתנו חש שינוי בחוש הטעם/ריח לפני שטרחו להבהיל אותנו כל כמה דקות? אם את כל אלה ניתן למנוע ע"י מסיכות, מרחק של 2 מ' ורחיצת ידיים, על מה המהומה? אלא שכבר כעת מצביעים המחקרים על כך שמסע ההסברה המדגיש (בצדק) היגיינה ורחיצת ידיים מחמיר את מצבם הנפשי של הסובלים מ-OCD הממוקד בניקיון, המפריזים בהתנהגות זו בלאו הכי.
הגוף, הנפש ומה שביניהם
בעידן שבו מאופיינת הרפואה ע"י התמחויות ותת-התמחויות כה רבות, מן הראוי לזכור שהקשר ההדוק בין הגוף לנפש שכיח מאוד ופועל בשני הכיוונים: (א) מחלות גופניות שונות עלולות להיגרם או להחמיר ע"י לחצים נפשיים (למשל, יתר לחץ דם, פרפור פרוזדורים ואף שבץ מוחי) ו-(ב) לחץ נפשי עלול להתבטא בתסמינים גופניים (למשל, שלשולים, כאבי בטן ודופק מואץ לפני בחינות). אף שקשר דו-כיווני זה מוכר לרופאים ולחולים כאחד, פועלת מערכת האבחון הרפואי על דרך השלילה (Elimination). כאשר לא נמצא גורם גופני למצב הרפואי, הוא מתויג כ"היפוכונדרייה", הפרעה נפשית שבה האדם מודאג בצורה מופרזת ובלתי מבוססת ממחלה קשה, לרוב סופנית.
מעטים ערים למהפך שחל במדריך אבחון ההפרעות הנפשיות של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני (ה-DSM) בשנת 2013, עת הוחלפה ההיפוכונדרייה בשתי אבחנות המבוססות על ממצאי מחקרים: הפרעת תסמינים גופניים והפרעת חולי (ר' להלן). אין זה שינוי סמנטי בלבד, אלא ביטול האבחון האוטומטי של הסובלים מתסמינים גופניים חסרי סיבות פיזיולוגיות כ"היפוכונדרים". השינוי מבטל למעשה את הפיצול החד-משמעי והמלאכותי בין הגוף לנפש ומחזק את התפיסה הדו-כיוונית לפיה מצוקה נפשית עלולה לגרום מחלה גופנית ולהחמירה וזו, בתורׇה, גורמת למצוקה רגשית.
לאן נעלמה ההיפוכונדרייה?
המהדורה האחרונה של מדריך האבחון כוללת אפוא חמש הפרעות פסיכוסומטיות2, שבהן קיים מפגש בין הגוף לנפש:
- הפרעת תסמינים גופניים (Somatic Symptom Disorder) בה תסמין גופני אחד או יותר מעוררים חרדה קשה
- הפרעת חרדת חולי (Illness Anxiety Disorder) המאופיינת בעיסוק-יתר במחלה קשה או בסכנה להידבק בה, גם בהיעדר תסמינים גופניים או בקיומם של תסמינים קלים. חרדה זו מחריפה כאשר ברקע קיימת מחלה כלשהי ו/או היסטוריה משפחתית המהווה גורם להתפתחותה
- הפרעת הׇמׇרׇה (Conversion Disorder) המאופיינת ע"י תסמין אחד או יותר בתפקוד המוטורי או החושי, אך אין התאמה בין הממצאים הקליניים למצב הנוירולוגי. בניגוד לחרדה המאפיינת את שני המצבים הקודמים, בהפרעת המרה אין האדם חש כל חרדה. בתיאוריה הפסיכואנליטית מהווה ה"המרה" מנגנון הגנה מפני חרדה, שבו מחליף האדם, בצורה לא מודעת, את מצוקה רגשית בתסמינים גופניים
- גורמים פסיכולוגיים המשפיעים על מצבים רפואיים הכוללים תסמינים גופניים שאינם נפשיים אך הם משפיעים לרעה על המצב הגופני ועלולים להחמירו או לעכב את ההחלמה ממנו
- הפרעה מלאכותית (Factitious Disorder) המתבטאת בזיוף תסמינים גופניים או פסיכולוגיים שאינם מיועדים להשיג תגמולים כגון קבלת קצבה או פיצוי כספי).
סרבני טיפול
ברוב המצבים הללו מופיעות חרדה ודאגנות סביב המצב הרפואי מונע עיסוק-היתר בגוף מונע מהחולים לפנות לטיפול פסיכולוגי ותרופתי) והחולה מתקשה לחבר בין הגוף לנפש, בין אם החרדה היא תוצאה של המחלה הגופנית ובין אם לחצים נפשיים (שלעתים קרובות אינם מודעים כלל) גורמים לחולי הגופני. במקרים רבים נלוות לכך רתיעה הנובעת מדעות קדומות לפיהן טיפול פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי נועדו לאנשים חלשים במקרה הטוב ול"חולי נפש" במקרה הרע. כאשר מוצע לסובלים מההפרעות הפסיכוסומטיות טיפול תרופתי, גורם להם העיסוק בנושאים רפואיים לקרוא בעיון את העלון לצרכן המכסה כל תופעת לוואי שניתן להעלות על הדעת, גם אם נצפתה רק באחוז מזערי של המשתמשים. במקרים שבהם הם משתכנעים לנסות בכל זאת את אחת התרופות, קיימת נטייה לייחס כל אי-נוחות גופנית או נפשית לתרופה, גם אם אינה נמנית על תופעות הלוואי שלה ו/או לחוש את התופעות המוזכרות בעלון לצרכן או ע"י גולשים בפורומים שונים במרשתת כנבואה המגשימה את עצמה.
הטיפול הפסיכולוגי – פחד מוות מפני המוות
רוב הסובלים מהפרעת התסמינים הגופניים ומחרדת חולי אינם חוששים דווקא מהידבקות בקורונה שפקדה אותנו רק בחצי השנה האחרונה, אלא מסרטן, המחלה הסופנית המהווה את סיבת המוות מס' 1 ממחלות. אחד ההסברים הפסיכולוגיים לכך היא הפחד מפני המוות. האפשרות לעצור את התפתחות המחלה בזמן ולמנוע את הסוף הבלתי-נמנע מאפשרת לאדם, באורח פרדוקסלי, אשליה שהוא יכול למנוע את מותו, או לפחות לדחותו, אם רק יעבור מספיק בדיקות, מספיק מוקדם ויגיע אל הרופא האולטימטיבי בתחום.
תהליך מחשבתי זה נתמך ע"י מסעות ההסברה הרפואיים (המוצדקים כשלעצמם) והוא מתעתע למדי. מצד אחד, מדובר במה שמכונה בטיפול הפסיכולוגי הקוגניטיבי "חשיבה קטסטרופלית" (ציפייה פסימית לגרוע מכול). מצד שני, הרעיון שניתן לדחות את המוות ע"י גילוי מוקדם של מחלה סופנית מבטא תופעה פסיכולוגית אחרת הנקראת "אשליית השליטה", המבטאת הערכה מוגזמת של יכולתנו לשלוט באירועים שאינם נתונים בהכרח לשליטתנו. רוב, אם לא כל, בדיקות הסקר הרפואיות – מממוגרפיה ועד קולונוסקופיה – נועדו למעשה לדחות את הקץ באמצעים רפואיים מדעיים.
בטיפול פסיכולוגי, לעומת זאת, נאלץ המטופל המתרוצץ מבדיקה רפואית אחת לאחרת להביט למוות בעיניים ולהכיר בכך שהוא פורט את הסוף הבלתי נמנע לפרוטות הניתנות לשליטה. טיפול כזה עלול להיות מפחיד הרבה יותר מאשר בדיקות וטיפולים רפואיים, פולשניים ומכאיבים ככל שיהיו. לא קשה להבין אפוא את הביטחון שמשרה החלוק הלבן ואת התחושה שיש על מי לסמוך.
ובכל זאת, מומלץ לפתח את היכולת להבחין בין מה שניתן לשנות לדברים שאינם ניתנים לשינוי ויש להשלים עימם. במקרה של הפרעת התסמינים הגופניים ושל חרדת חולי דומה ההשלמה היא-היא השינוי. מלחמה "ראש בראש" של המטפל והמטופל באובססיה רק מגבירה אותה.3 אחת הדרכים להתמודד עם החרדה היא טכניקת הכוונה הפרדוקסלית הלקוחה מהלוגותרפיה (טיפול ע"י חיפוש משמעות) שפיתח ויקטור פרנקל.4
בטכניקה זו מכוון המטפל את המטופל להקצין את החרדה ולהתכונן לתסריט הגרוע ביותר. במצבים כמו נדודי שינה או קושי להגיע לזקפה, מחמיר המאמץ להירדם או להגיע לזקפה את הבעיה ואילו כוונה פרדוקסלית. למשל, עזיבת חדר השינה והחלטה על "לילה לבן" מגבירה את סיכויי ההצלחה ומוציאה את הרוח ממפרשי החרדה. גם בהפרעת התסמינים הגופניים ובחרדת חולי מוטב לחנוך לנער עפ"י דרכו. מומלץ לעודד אותו למצות את כל הבדיקות, ואף להציע בדיקות נוספות. לרופא המשפחה המכיר את המטופל בצורה המקיפה ביותר נודעת חשיבות מכרעת.
1השמות המובאים בפוסט זה בדויים וכל פרט מזהה הוסווה כדי לשמור על חיסיון המטופלים.
2ביוונית "פְּסִיכׇה"=נפש; "סוֹמׇה"=גוף.
3פואה, ע' ווילסון, ר' (2005). די לאובססיה: כיצד להתגבר על מחשבות טורדניות והתנהגות כפייתית (מאנגלית: א' אדלר ור' אביבי) . תל-אביב: מודן.
4פרנקל, ו' (1970). האדם מחפש משמעות: מבוא ללוגותרפיה (מגרמנית: ח' איזק). תל-אביב: דביר.