פרפקציוניזם וורקוהוליזם

הרודן הפנימי

"אולי תנקי רק חדר אחד?", הצעתי בתמימות לאישה הסובלת שישבה מולי, קובלת קשות על כך שכבר חודש נערמים הכלים בכיור. הדירה מלוכלכת ואין מושיע. ככל שהלכלוך גדל, גובר הדיכאון ולהפך. אך לא. לא למותר לציין שהעצה לא התקבלה. הרודן הפנימי של עינת,* אישה במיטב שנותיה, ציווה עליה להבריק את הדירה והביט בזעם על פירור אבק. כך עלה מתרגיל בדמיון מודרך שערכנו בחדר הטיפולים. "או הכול או לא כלום" היא העיוות הקוגניטיבי (מחשבתי) השולט בקרב פרפקציוניסטים, דחיינים שהפרפקציוניזם הכניע אותם ומכורים לקריירה. גם הרודן הפנימי של עינת הוא זה העומד בבסיס הדיכאון וההפרעה הכפייתית שלה.

שלושה סוגי פרפקציוניזם

קרוב לשלושים שנה חוקרים הפסיכולוגים פול היוויט וגורדון פלט את הקשר בין פרפקציוניזם להפרעות נפשיות. הם גילו קשרים חזקים בין פרפקציוניזם לדיכאון, חרדה, הפרעות אכילה והפרעות נפשיות רבות נוספות. השניים, ממובילי חקר הפרפקציוניזם, מבחינים בין שלושה סוגים:

פרפקציוניזם המכוון כלפי העצמי, שבו האדם דורש שלמות מעצמו בלבד. ממד זה כולל תביעה קשה מהעצמי להיות מושלם, ציפיות עצמיות לא מציאותיות נוכח כישלון, הערכה עצמית מחמירה המתמקדת בחסרונות ובמחדלים של האדם והכללה של ציפיות והערכות אלו לתחומים התנהגותיים שונים. ממד זה, טוענים המחברים, קשור בעיקר להפרעות המערבות ליקויים בתפיסה העצמית כגון דיכאון והפרעות אכילה.
פרפקציוניזם המכוון כלפי הזולת, הגורר תביעה מהזולת (למשל, ילדים, בני זוג, הכפופים לנו, עמיתינו לעבודה) להיות מושלמים, ציפיות לא מציאותיות והערכה מחמירה של הזולת. הפרפקציוניסט המצפה לשלמות מהזולת סובל מבעיות בין-אישיות, לעיתים עד כדי ניתוק מוחלט של מערכות יחסים שמשמעותיות לו.
פרפקציוניזם נתפס, שבו התפיסה של האדם היא שהזולת הוא זה שמכתיב לו תביעות לא מציאותיות ומניעים פרפקציוניסטיים ואותו זולת יבוא על סיפוקו רק כאשר אלה ימולאו. ממד זה מכוון כלפי האדם עצמו בכך שהוא טומן בחובו את הדאגה להיעדר פרפקציוניזם של האדם עצמו. המוטיבציה הבסיסית של פרפקציוניסטים כאלה היא לשמור על תחושת השייכות, אשר לפי תפיסתם יכולה להיות מושגת רק אם יהיו מושלמים בעיני הזולת.

פרפקציוניזם סתגלני (adaptive) ופרפקציוניזם פתולוגי

בניגוד לחוקרים אחרים, סבורים היוויט ופלט שכל שלושת הסוגים פתולוגיים. יש המביאים את הדוגמא של ספורטאים מצטיינים לכך שסטנדרטים אישיים גבוהים יכולים לתרום להסתגלות, אך היוויט ופלט סבורים שתפיסה זו פשטנית וכי היא נובעת מבלבול בין הרצון להצטיין והרצון להיות מושלם. א', סטודנטית ומטופלת, הייתה משוכנעת שהוא חייבת להשיג 100 באחד הקורסים. היא השקיעה רבות בלימודים וכיכבה בכיתה, אך לאחר מכן נכנסה לדיכאון עמוק מלווה מחשבות אובדניות, גם לאחר שקיבלה את הציון המיוחל. "אילו הייתי מוצלחת", טענה המטופלת, "לא הייתי צריכה לעמול קשה כל כך כדי להשיג את ה-100".

חוקרים אחרים מבחינים בין פרפקציוניזם סתגלני (adaptive) ופרפקציוניזם פתולוגי. פרפקציוניסטים משני הסוגים מאופיינים ע"י סטודנטים אישיים גבוהים אך במידה והם אינם עומדים בהם הפרפקציוניסטים הפתולוגיים יחוו לחץ הרבה יותר גדולים מהפרפקציוניסטים הסתגלניים. אלא שהחוקרים אינם מסכימים ביניהם שהבחנה כזו היא הפתרון הטוב ביותר. יש הטוענים שפרפקציוניזם אינו יכול להיות בריא מעצם הגדרתו. הדיון בהסתגלות מתעלם, לעיתים קרובות, מההקשר הקובע האם גישה או התנהגות מסוימת היא סתגלנית. הצבת סטנדרטים גבוהים יכולה להיות בריאה במצב מסוים ולא בריאה במצב אחר, או בריאה עבור אנשים מסוימים ולא בריאה עבור אחרים.

גדי, סטודנט בטכניון, הגיע לטיפול בגלל קושי למצוא בת זוג. הסטנדרטים הגבוהים שהציב לעצמו בלימודיו אכן גרמו לו להצטיין בהם וכבר בשלב די מוקדם נחטף ע"י אחת מחברות ההי-טק לתפקיד בכיר תמורת משכורת עתק. לעומת זאת, כשהפעיל אותם סטנדרטים גבוהים בהתייחסותו לבחורות לא הייתה אחת שעמדה בהם והוא מצא את עצמו משוטט באתרי הכרויות, פוסל ונפסל. במילים אחרות, בסיטואציה שדורשת "זרימה" והסתגלות לא עמד לו כישרונו המופלג בתכנון דברים לפרטי פרטים. המטרה בטיפול בו היא לנסות ולהפוך את הקערה על פיה, כלומר, במקום לשפר את התכנון – לנצל הזדמנויות שקיימות במציאות ואינן קיימות ב"תכנית".

מה יגידו?!

ואולם, סטנדרטים גבוהים לא די בהם כדי להגדיר אדם כפרפקציוניסט ובוודאי שלא כדי להגדיר אדם כסובל מהפרעה נפשית.

אף שהקשר בין הסתגלות לפרפקציוניזם שנוי במחלוקת, מגלים המחקרים הרבים שנערכו לאורך השנים יותר ויותר הפרעות נפשיות שקשורות לפרפקציוניזם. במקרים רבים ברור שהפרפקציוניזם עצמו הוא חלק מההפרעה. התלות הקיצונית של האדם בהערכת הסביבה בא לידי ביטוי בפרקציוניזם הנתפס (האמונה שהזולת יעריך אותי רק אם אהיה מושלם) מבטא דימוי עצמי נמוך שהוא חלק מדיכאון העלול להגיע אף לאובדנות. האדם אינו משמש עוגן לעצמו ולכן הוא יוצא מגדרו כדי לְרׇצוֹת את הזולת. רוב, אם לא כל, הערכתו העצמית תלויה בהערכת הסביבה. אלה בדיוק מאפיינים את חוסר השליטה, חוסר האונים וחוסר התקווה שחשים הסובלים מדיכאון.

גם פרפקציוניזם המכוון לזולת מעורר בעיות, ביניהן הנטייה לדרוש שלמות מחברים, משפחה, עמיתים לעבודה ואחרים. הדבר הרסני במיוחד לגבי יחסים אינטימיים. פרפקציוניזם מסוג זה גם מקשה על מציאת בן או בת זוג, כמו במקרה של גדי, וגם על שימור הזוגיות. אם אתם דורשים מבני זוגכם להיות מושלמים ואתם ביקורתיים כלפיהם, צפויות לכם בעיות ביחסים.

אויב של עצמי

הפרפקציוניזם המכוון כלפי העצמי בא לידי ביטוי, בין היתר, באנורקסיה נברוזה. פרפקציוניסטים אלה באים בדרישות קשות אל עצמם, מתמודדים היטב עם מצבי לחץ, אך נוטים לפתח דיכאון, חרדה וחשיבה אובדניות, כאשר דברים משתבשים. הואיל ואנו חיים בחברה המערבית ההישגית והתחרותית, הסביבה עשוי לבטא הערכה כלפי הישגיהם, אך הם הופכים להיות האויבים של עצמם שלעולם לא יהיו מרוצים מעצמם.

שלושת הסוגים מהווים גורמי סיכון להפרעות נפשיות. ציפיות גבוהות מעצמי ומהסביבה מהוות מרשם בדוק לאכזבות ותסכול. ניסיון לשלוט באי-הוודאות הטמון בחיים ובעתיד, בלי להביא בחשבון גורמים חיצוניים שאין לנו שליטה עליהם, עלול גם הוא להביא לחוסר אונים וחוסר שליטה המאפיינים דיכאון. חיטוט עצמי כדי למצוא איפה טעיתי עלול להביא להאשמה עצמית שאינה במקומה.

בטיפול

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)

הטיפול ההתנהגותי –קוגניטיבי באמונות השליליות המאפיינות דיכאון הוא הטיפול המומלץ ביותר בספרות הקלינית לטיפול בפרפקציוניזם. דיכאוניים, כך מסתבר, סובלים מאותם עיוותים קוגניטיביים שמהם סובלים פרפקציוניסטים. בראש עיוותים אלה מככבת הגישה של "או הכול או לא כלום", כמובן. עיוות נוסף הוא ההכללה המוגזמת של אירועים שליליים. במילים אחרות, אם קרה דבר-מה שלילי הפרפקציוניסט יראה את עצמו אחראי לכך ואם לא די בכך, הוא גם יכליל את האירוע השלילי לתחומים אחרים, ובמקרים קיצוניים לחייו בכללותם. אם נחזור לדוגמא של קבלת ציון נמוך בבחינה מסוימת, אזי הפרפקציוניסט (וגם הדיכאוני) ירגיש שהוא זה שאחראי לכישלון (בניגוד לאחרים שיכולים להאשים את המורה או הבחינה הקשה ואפילו להיות מאוד ספציפיים ולומר שהמורה המסוים הזה קם באותו יום עם מצב רוח רע וחיבר בחינה קשה) ולא פחות מכך, שהוא לא מוכשר באופן כללי (גם אם הצליח ברוב הבחינות האחרות).

טיפול פסיכודינמי

גישה טיפולית אחרת, מסורתית יותר, היא הגישה הפסיכודינמית, המבוססת על עקרונות הפסיכואנליזה. כשמדובר בפרפקציוניסטים מוקד הטיפול יהיה האני-העליון (superego), אותו חלק של האישיות, שמייצג את הערכים המוסריים והמצפון ואת "האני האידיאלי" (מה שהייתי רוצה להיות). חלק זה הוא, בעצם, מותר האדם מן הבהמה והוא חיובי בעיקרו. הוא זה המאפשר לנו להתייחס לזולת ולא רק על עצמנו וכולל ערכים יפים של "בין אדם לחברו". ואולם, כאשר הוא נוקשה ומחמיר מדיי, הוא עלול לייסר ולגרום רגשות אשמה, ייסורי מצפון ותחושת אחריות גדולה מדיי. בטיפול בפרפקציוניסטים המטרה תהייה ריכוך והגמשה של האני-העליון, של הסטנדרטים המחמירים שהוקנו להם ע"י הוריהם והעשרת טווח הראייה משחור-לבן לגווני הביניים.

עדיין לא הוצע טיפול ספציפי לפרפקציוניזם שלא נלווית לו הפרעה נפשית ולרוב סיבת הפנייה לטיפול היא אחרת. כאמור, מחקרים מצביעים על פרפקציוניזם כגורם סיכון ליותר ויותר הפרעות נפשיות ועל רקע ממצאים אלה, הוא משמש עוד מסגרת התייחסות לטיפול בהפרעה שממנה סובל הפרפקציוניסט.

אחת ההפרעות הראשונות שנמצאו קשורות לפרפקציוניזם היא הפרעות אכילה. רמות גבוהות יחסית של פרפקציוניזם עלולות לחבל בסיכויים שאדם יחפש עזרה לטיפול בקשייו. סגנונות הצגה עצמית פרפקציוניסטיים, כמו הסתרת הסימפטומים או כל ביטוי אחר של חוסר מושלמות, מקשים מאוד על אנשים הסובלים מהפרעות אכילה לקבל טיפול ב"הפרעה" או ב"בעיה". לעיתים קרובות, הפנייה הראשונה לטיפול תהייה תוצאה של לחץ שמופעל ע"י בני משפחה או המעביד והיא לא תתקבל בברכה ע"י המועמד לטיפול. מרגע שאדם הסובל מהפרעת אכילה פנה לטיפול עלול הפרפקציוניזם לחבל בהתפתחות הברית הטיפולית. סגנונות הצגה עצמית פרפקציוניסטיים עלולים להוות מכשולים לחשיפה העצמית הנדרש ליצירת קשר טיפולי.

פרפקציוניזם המכוון כלפי העצמי קשור קשר הדוק לביקורת עצמית ולכן דיון בבעיות עלול לגרום למטופל כאב וסבל. יתר על כן, בעיקר באנורקסיה נברוזה המטופל אינה חווה את ההפרעה כהפרעה והירידה במשקל עולה בקנה אחד עם ערכים ונורמות חברתיות המעודדות זאת בצורה מוגזמת. הדבר מחבל גם הוא בקשר הטיפולי. המטפל עלול להיתפס כגורם המעודד כישלון שמשמעותו עבור המטופל היא עלייה במשקל וויתור על השגת מטרות.

My Way or No Way

הצורך של עינת, שתוארה בתחילת המאמר, בניקיון מושלם ששיתק אותה מניקיון הדירה ממחיש את הקשר בין פרפקציוניזם והפרעה כפייתית (OCD), קשר שצוין עוד בתחילת המאה ה-20 ע"י הפסיכיאטר ז'אן ז'אנה. פסיכואנליטיקנים מדגישים את הפרפקציוניזם בהסברים התיאורטיים של OCD. כך, למשל, ג'ונס תיאר את לב ה-OCD כהתעקשות פתולוגית על צורך מוחלט בעשיית דברים ב"דרך הנכונה". הקושי לקבל את העובדה שיש יותר מדרך אחת לרומא מאפיין גם פרפקציוניסטים וגם אנשים הסובלים מהפרעה כפייתית. אפילו הרוֹבּוֹטִים השונים לניקיון הבית גמישים הרבה יותר. כשהם נתקלים בקיר, הוא מחשב מסלול מחדש. פרפקציוניסטים ואנשים הסובלים מ-OCD, לעומת זאת, מתעקשים "ללכת עם הראש בקיר". לפעמים ההתעקשות מניבה פירות, בדרך מידלדלת האנרגיה והסבל רב. במקרים רבים אחרים היא אינה מניבה פירות, אך המטופל אינו לומד מהניסיון.

גם תיאוריות התנהגותיות וקוגניטיביות מדגישות את הקשר בין שתי התופעות, כאשר נושאים כמו צורך בשליטה מוחלטת על הסביבה ובוודאות וחשש עצום מביקורת שולטים בכיפה. מקפול וולרשטהיים הציעו מספר אמונות פרפקציוניסטיות המאפיינות מטופלים הסובלים מהפרעה הכפייתית, ביניהן האמונה שעליהם להיות מוכשרים, מספקים והישגיים בצורה מוחלטת ומכל הבחינות האפשריות והאמונה שטעויות וכישלונות בהשגת המטרה הן הרות אסון וראויות לעונש.

מחקרים רבים מצביעים על הקשר בין התמכרות לעבודה ופרפקציוניזם. מהסתכלות במערכות הרווחה לעובדי הי-טק ותחומים מתקדמים אחרים. מקומות עבודה אלה מעודדים את הפרפקציוניסט להיות וורקוהוליסט. הן מאפשרות לו לספק יותר ויותר צרכים המסופקים בדרך-כלל ע"י חברים ומשפחה בתוך מקום העבודה. כך לא יצטרך, חלילה, לעזוב את מקום העבודה לזמן רב מדיי. מבט חטוף באזור הרווחה לעובד באתר סלקום מלמד כי החברה מציעה לעובדיה שלל פעילויות פנאי בתוך מקום העבודה וחופשות גיבוש מאורגנות. במפעלי הי-טק ביפן מוצעים לעובדים אפילו גַישׁוֹת כדי לשלב את המהנה עם המועיל. השתלטות מקום העבודה על כל מילימטר רבוע בחיי העובד מוחלטת. ברור שהדבר טוב למעסיק, אך האם הוא רצוי גם לעובד?

במחקר שראה אור לאחרונה בכתב-העת Industrial Health הציבו לעצמם החוקרים כמטרה לחשוף את הפוטנציאל ההרסני שטומן בחובו וורקוהוליזם. הם הבחינו בין למחויבות לעבודה ובדקו את הקשר של שני משתנים אלה לרווחה נפשית על מדגם שמנה 776 עובדים יפניים. תוצאות המחקר מצביעות על קשר הדוק בין וורקוהוליזם היה לפגיעה ברווחה הנפשית שהתבטאה גם בתלונות גופניות. עוד נמצא קשר שלילי בין וורקוהוליזם לשביעות רצון מהחיים, בעיקר בסיפוק מחיי המשפחה ואף מהעבודה עצמה. לעומת זאת, מסירות לעבודה לא פגעה באיכות החיים ואף הייתה קשורה קשר חיובי לשביעות רצון מהחיים ולרמת ביצועים בעבודה. החוקרים מציעים, אפוא, לא לבלבל בין התמכרות לעבודה ומסירות לעבודה המשפיעים בכיוונים הפוכים על בריאות הנפש.

מילה מפרויד

כשביקשו את פרויד, שעסק כל חייו בפסיכופתולוגיה, להגדיר בערוב ימיו מהי בריאות נפשית הוא הגדירה כ"יכולת לאהוב ולעבוד". כלומר, פרודוקטיביות בעבודה בהחלט נחשבה בעיניו סימן לבריאות נפשית, אך לא התמכרות אליה. הגדרה קצרה זו בהחלט משאירה מספיק מקום לאהבה.

מאמרים נוספים בנושא:

*מפוסט זה, ובכל הפוסטים האחרים באתר, הושמט או הוסווה כל פרט העלול לגרום לזיהוי המטופל ולפגוע בחסיונו.